פיטיליאנו

שנת 2017 באיטליה הוכרזה באופן רשמי כשנת "בורגו", כך נקראות עיירות קטנות מתקופת ימי הביניים (כפרים). ברשימה של 30 בורגו היפים ביותר באיטליה במקום הראשון תמיד מופיע פיטיליאנו (Pitigliano), הממוקמת בדרום טוסקנה.
פנורמה של פיטיליאנו שנפתחת כבר במבט ראשון אל העיר מהכביש, מדהימה ביופיה. אפשר להעביר שעות רבות בהתבוננות אל הנוף.
הרבה רכבים שחולפים כאן, עוצרים בתצפית שנבנתה במיוחד למטרה זו. המראה הוא פשוט בלתי נשכח! הנוף הזה נחשב ליפה ביותר בטוסקנה ובכל איטליה.
קצת היסטוריה:
עיירה מחולקת לשני חלקים: העיר העתיקה והעיר המודרנית.
העיר העתיקה עומדת על סלע הטוף ומשלושת הצדדים שלה מוקפת בצוקים.
כללי הבנייה בעיר זהים לרוב העיירות בהרי איטליה המרכזית: כמה רחובות מרכזיים (במקרה הזה ישנם שלושה כאלה), המתחברים יחד באמצעות סמטאות מרובות.
עיסוקים עיקריים בעיר הינם חקלאות (יינות מקומיים מפורסמים, שמן זית, נקניקים) ותיירות.
היסטוריה של פיטיליאנו התחילה עוד בעבר הרחוק. באזור התגלו מקומות קבורה מתקופת הנחושת, תקופת הברונזה ותקופת הברזל. מתקופת האטרוסקים ואימפריה הרומית נשארו כאן בתי קברות, נקרופוליס, ביצורים, חורבות של וילות רומיות, שרידי גשרים וכבישים.
ככל הנראה אטרוסקים קראו לעיר הזו בשם Statnes (או Staties). בתקופה הרומית השם שלה שונה לסטטוניה.
את השם הנוכחי "פיטיליאנו" העיר קיבלה ממשפחה רומאית אצילית פטיליה.
על פי אגדה עתיקה, העיירה נוסדה על ידי שני רומאים פטיליו וסליאנו. ממיזוג של שני השמות נוצר השם פיטיליאנו.
ירושלים הקטנה
הרוזן רומנו העביר את בירת המחוז מסובנה לפיטיליאנו. פיטילאנו הפכה לאחד המרכזים הכלכליים החשובים ביותר באזור שבין ההר אמיאטה לבין הים הטיראני. רוזנים ממשפחת אורסיני עידדו את ההתיישבותם של היהודים בטריטוריה שלהם. הראשון מיהודים שהתיישב כאן היה רופא מספולטו בשם דוד דה פומיס. הוא נאלץ להגר ממדינה האפיפיורית בגלל החוקים שנחקקו על ידי האפיפיור פול הרביעי נגד היהודים. בשנת 1555, הרוזן ניקולו אורסיני הרביעי הזמין אותו להיות הרופא הפרטי שלו תמורת רשות לעסוק ברפואה בפיטלינו, סוראנו וסובנה.
ב-1559 מספר היהודים בפיטיליאנו גדל משמעותית, כאשר על פי הוראתו של האפיפיור, כל היהודים שסירבו לעבור לגטו, היו חייבים לעזוב את המדינה האפיפיורית.
ב-1598 הקהילה היהודית התרבה כל כך שהופיע צורך בבניית בית כנסת בפיטיליאנו.
בתקופה של הרוזנים ממשפחת אורסיני, הקהילה יהודית חיה בשלום עם שאר התושבים של פיטיליאנו. המצב השתנה עם הגעתם של משפחת מדיצ'י. בשנת 1608 הם החליפו את אורסיני. רשויות של פירנצה הקימו בפיטיליאנו גטו כדי לבודד את היהודים משאר תושבי העיר. הדבר שפגע בפרנסתם של היהודים. ב-1635 המצב החמיר עוד יותר: השליט החדש קרלו דה מדיצ'י האשים את היהודים בכישופים.
בשנת 1737 שושלת מדיצ'י התפוגגה ומשפחת לורנה הגיעה למקומה. עם עלייתו של הדוכס הגדול ליאופולד השני לשלטון, נחקקה חקיקה חדשה בנושא התגוררות אזרחית. כל המגבלות, שחלו על קהילה היהודית, בוטלו. יהודים היו יכולים לישון בשקט.
בסוף המאה ה-16 עם כיבוש של איטליה על ידי צרפת, קיבלו יהודים את אותן הזכויות כמו כל אזרחי טוסקנה, מה שהוביל אותם לשתף פעולה עם הכובשים. לאחר נפילתו של נפוליאון עזבו הצרפתים את איטליה והיהודים נותרו ללא הגנה – דבר שגרם להתרחשות של כמה אירועים טרגיים: מהומות, רצח, התעללות, אך כדאי גם לציין של חלק קטן מתושבי פיטיליאנו עמדו לצידם של השכנים שלהם.
יהודים מפיטיליאנו גם היו מאוד פעילים בתקופת המאבק על איחוד של איטליה.
בערך בשנת 1854 פיטיליאנו קיבלה כינוי "ירושלים הקטנה". היא הפכה לעיר מרכזית עבור כל היהודים שחוי בסביבה. למשל, כאן נחגגו כל החגים החשובים ביותר של העם היהודי. לאחר איחוד של איטליה, הפכו היהודים לאזרחים בעלי זכויות מלאים, התחילו לקחת חלק בחיי הציבור של העיר ולתפוס תפקידים בשלטון. עם הזמן פיטיליאנה הפך למקום צפוף מדי עבורם, לכן רבים היגרו לליברנו, רומא או פירנצה. עם זאת, הקהילה היהודית של פיטיליאנו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה די גדולה. רבים מהם נלחמו במלחמת העולם הראשונה. אך הגיעה שנת 1938 והביאה עימה את המשטר הנאצי והחוקים הגזעניים. עם תחילת מלחמת העולם השנייה, החלו הוצאות להורג וגירוש של יהודים. תושבי פיטיליאנו הפגינו סולידריות עם העם היהודי: הם החביאו אותם במרתפים ובמקטרות, כך שרבים מהם הצליחו להימנע ממחנות ריכוז. בשנות ה-50, בית הכנסת היה במצב אנוש: כך נראה שההיסטוריה של היהודים בפיטיליאנו הגיעה לקיצה. אך זה לא קרה. בשנת 1995, בית הכנסת שוחזר במלאו, והתרבות היהודית משגשגת כאן עד עצם היום הזה.

גטו פיטיליאנו הוא אחד המקומות המרתקים ביותר בעיר. בשטחו נמצאים בניינים שהחזית שלהם פונה לכיוון הסמטאות מנין ומרגריטה, ממש קרוב לבית כנסת.
ביקרנו באולמות, אשר נחרטו באבן טוף הרכה מתחת לבית הכנסת: מרתפי יין, קצבייה, מאפייה.

Sfratto משמע "גירוש". במאה ה-16 שליחים מפירנצה היו מגיעים אל בתיהם של היהודים ודופקים עם מקל על הדלת – זהו היה סימן שהגיע הזמן לעזוב את הבית ולעבור לגטו. לזכר של אותם אירועים, היהודים היו אופים מאפה בצורת המקל המקולל הזה כדי להמתיק מעט את הזיכרונות המרים. ספראטו מכינים מבצק פריך עם מילוי של דבש, אגוזי מלך, קליפות תפוזים ומוסקט.